גזר דין בתיק ת"פ 1547-08

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של גניבת רכב, עבירה בנסיבות לפי סעיף 413ב(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970 המיוחסות לו בכתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון דיוני.

נסיבות ביצוע העבירות פורטו בכתב האישום המתוקן ולפיהן ביום 30/03/08 גנב אחר רכב בנס ציונה למחרת בסביבות השעה 8:00 העביר האחר את הרכב לנאשם על מנת שיעבירו למקום אחר ביודעו שהרכב גנוב. באותן נסיבות נהג הנאשם ברכב בלי תעודת ביטוח בעלת תוקף.

במסגרת הצגת ההסדר הוצהר כי אין הסכמה לעניין העונש אך במסגרת ההסכמה נשלח הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו.

התסקיר סוקר את רקעו, נסיבות חייו ומשפחתו ונושא בחובו המלצה לעונש בדמות של"צ וזאת בין היתר משום מאמציו לתפקוד תקין והיותו מפרנס עיקרי במשפחה.

ב"כ התביעה בטיעוניה עותרת להשתת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה, פסילה על תנאי, פיצוי למתלונן וקנס.

בטיעונים לעונש מפרטת ב"כ התביעה את נסיבות העבירות המצביעות על כך כי הנאשם נטל חלק בשרשרת הגניבה.

לחובת הנאשם 2 הרשעות קודמות האחת בעבירה על חוק הכניסה לישראל והרשעה מאוחרת מיום 22.3.10 בעבירה של אלימות במשפחה - תקיפה הגורמת חבלה של ממש של בן זוג (ת/1).

באשר להמלצה שבתסקיר מציינת ב"כ התביעה כי הגם ששירות המבחן בסופו של יום בא בהמלצה חיובית בעניינו, מובן שאין הוא אמון על אינטרסים אחרים עליהם בית המשפט מופקד. בעניין זה היא מדגישה כי בתי המשפט על ערכאותיהם השונות חזרו פעם אחר פעם על כך שעבירות כנגד רכב מהוות מכת מדינה המהווה פגיעה כלכלית קשה ועל כן נדרשת ענישה מחמירה בדמות מאסר מאחורי סורג ובריח. זאת ועוד מדובר בעבירה מסוג פשע שנקצבה לצידה ענישה של 7 שנות מאסר.

בטיעוניו לעונש מבקש הסנגור להסתפק בענישה בדמות של"צ או לחילופין בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

לדבריו הרקע לביצוע העבירות מלמד כי מדובר במעידה שהתרחשה לפני כשנתיים ועל רקע קשיים פנים משפחתיים וכלכליים. מאז מצבו הזוגי התייצב, נולדה לו בת הוא עובד במקום קבוע ומפרנס את משפחתו (כעולה מההמלצה המצורפת נ/1).

בנוסף לאחר שנתפס הנאשם הוא הודה בביצוע העבירה, לקח את מלוא האחריות והביע חרטה בבית המשפט ובשירות המבחן.

עוד מבקש הסנגור לראות בנאשם כמי שהשתלב בעבודה ובחברה ושב לדרך הישר וכמי שמאסר מאחורי סורג ובריח יסיט אותו מהדרך ויקשה על קיום משפחתו.

לאחר ששקלתי נסיבות העניין שמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בפסיקה שצרפו הצדדים בטרם אגזור את דינו של הנאשם אציין את השיקולים לחומרה ולקולא:

העבירות בהן הורשע הנאשם הנן חמורות. מדובר בעבירות רכוש הגורמות נזק ליחידים ולציבור בכלל - בכל הנוגע להשקעה באמצעי מיגון והעלאת פרמיות הביטוח. בנוסף יש בעבירות אלו מימד של פגיעה בזכות הקניין של הפרט ודהיינו בזכות להחזיק ברכוש פרטי בלא מורא שמא יבוא ויגנוב אותו.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט ג'ובראן ברע"פ 2366/10 ג'יבאלי נ' מ"י (פורסם בנבו) (להלן: "פרשת ג'יבאלי"):

"המעשים המיוחסים למבקש הם חמורים ביותר ומבטאים זלזול בחוק וברכוש הזולת. במקרה זה יש לתת משקל מכריע לאינטרס הציבורי, שמחייב ענישה מרתיעה למיגור 'מכת המדינה' של גניבות הרכב. יפים לענייננו דברי חברי, השופט א' רובינשטיין...'למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור... כמעט שהפכה לעשר מכות: היא ממשיכה לנגוס ברכושם של גבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך...'"

לא בכדי מצא המחוקק לתקן את חוק העונשין בפרק על עבירות רכוש בסימן ספציפי הנוגע לעבירות גניבת רכב זאת נוכח נפיצותן ונוכח הנזק הרב שהן גורמות לציבור.

תחילה מבצע הנאשם עבירת רכוש ברכב שהמחוקק העמידה כעבירת פשע בכך שקצב לצידה עונש מאסר של 7 שנים ולא בכדי.

זאת ועוד לנאשם עבר פלילי אם כי לא בעבירות דומות לאלו שבעניין דנא וגזר דינו ניתן במרץ 2010.